היה לנו חשוב ליצור את הברכה הזו בצורה שיתופית, שתאפשר לכולנו הזדמנות לרפלקציה אישית ולתת ביטוי להוקרה על התהליך המשמעותי שעברנו יחד.

במהלך התואר, חווינו מגוון רגשות, שלא נאמר רכבת הרים רגשית, אולי רק חלקנו (:
עברנו בין התרגשות של סקרנות, גילוי והשראה, סיפוק של הבנה ועבודה מאומצת שנושאת פרי, וכיף של יצירה משותפת. כמובן, היו גם אתגרים ולעתים אף תסכולים ובייחוד בשנה הקשה הזו.
התמודדנו עם קריאה מעמיקה של מאמרים באנגלית ובנינו הבנה שהלכה והעמיקה בתחומים חדשים. זה אולי הרגע להזכיר את ידידנו החדשים שהיו שם לצידנו יום וליל, להסביר, לתת מילה טובה, לחזק, לתרגם ולפעמים גם פשוט להמציא שיר ראפ על תסכוליו של מורה בחטיבת ביניים, קלוד, ג'ימיני וצ'אט gpt – אתם נשארים איתנו בלב. 

למדנו על ההשפעה המכרעת של הסביבה הטכנולוגית על תהליכי הלמידה ועל הלומדים, ותוך כדי תנועה, התחדדו גם החושים שלנו כלומדות ולומדים. לימדתן אותנו לשאול את עצמנו שאלות מהותיות על הוראה וחינוך וכך הצבתן סטנדרט גבוה ללימודים בתוכנית. שאלנו אילו עקרונות תומכים בלמידה מיטיבה ומעמיקה? כיצד הסביבה הטכנולוגית משפיעה על תהליכי הלמידה? ובתוך זה מה תפקידנו כמנחות וכמפתחות למידה?  

רכשנו כלים פדגוגיים ופרקטיים, ולמדנו איך להשתמש בהם ובסביבות טכנולוגיות כדי להעמיק וכדי להקל. והתבוננו באופן אמיץ וביקורתי גם במלכודות שעשויות להעמיס ולקלקל. נחשפנו לאתגרים הרבים שעומדים בפני שילוב טכנולוגיה בלמידה – החל מהזמן והמשאבים הנדרשים לפיתוח, ועד ההבנה המעמיקה הנדרשת כדי לספק תהליכי עומק משמעותיים. כך הבנו כמה שיקול דעת יש להפעיל כדי לשלב טכנולוגיה באופן פדגוגי מועיל. כתוצאה מכך, גם יצאנו עם הרבה תובנות וגם תהיות על האתגרים העומדים בפנינו כיחידות וכחברה בעידן הדינמי המתהווה סביבנו.

נפתחה בפנינו דלת לתחום עמוק ורב מימדי של מדעי הלמידה. הכרנו מושגים וסלבז של התחום וגם חווינו על קצה המזלג (מזלג ארוך ומתמשך אבל קצה) את עולם המחקר החינוכי באמצעות פרויקט הגמר שהיווה חלק מרכזי בתהליך שלנו במהלכו הפעלנו בעצמנו מחקר שהשפיע (בתקווה לטובה) על תלמידים.

יש מהות אחת שבלטה באופן חוצה קורסים בחויית הלמידה שלנו – האנושיות תמיד נכחה במרכז. למדנו איך ניתן לרתום את הטכנולוגיה למען תחושת שייכות, צמיחה אישית, והרחבת הידע שלנו כיחידות וכקבוצה לומדת.

הבנו שתהליך הלמידה הוא לא רק צבירת ידע, אלא מסע של התפתחות אישית. מסע שעבר בתחנות רבות בהן חקר אישי וקבוצתי (כמו שהיה עם יותם, שירי, יעל ואורנית), התנסות חווייתית (שחווינו עם שרית, יובל ושרונה), למידה על אתגרי המפגש עם השטח (בקורסים של יעל) והבנה של ההשלכות של העולם הדיגיטלי על שלל היבטי חיינו (כפי שהרחבנו עם שרית ובקורסים של אורן).

מעבר לתכנים עצמם, התרשמנו והתרגשנו לפגוש אנשי חינוך במלוא מובן המילה. מרצים שלא רק מדברים על שיטות למידה חדשניות, אלא גם מתאמצים ליישם אותן בעצמם. סגל התכנית הוביל אותנו בדרך של תהליך למידה מתמשך, המבוסס על הפנמה והטמעה של עקרונות ולא על שינון. חשוב לציין שהרגשנו שיש לנו מקום להתבטא בשיעורים, לתת דוגמאות מחיינו ולהעלות נושאים קשורים. לתחושתנו, הניתוח, העיבוד והרפלקציה האישיים קשרו את החוויות והחקר לכדי תובנות עומק משמעותיות. 

ניכר שצוות התוכנית שם דגש והשקיע משאבים רבים ביצירת קהילה לומדת מכילה ורגישה. חווינו למידת עמיתים אמיתית, והרגשנו חלק מקהילה בונת ידע, המעצימה את חדוות הלמידה והסקרנות. העבודה המשותפת על פרויקטים חיזקה את הקשרים בינינו והעשירה את הידע שלנו. זכינו למצוא קהילה של נשות חינוך מסורות ומעמיקות, שהפכו לשותפות לדרך ויצרו תחושת שייכות וכוח קבוצתי. (אם בשנה שעברה זה התבטא בארוחות פאר, נראה שהשנה זה התבטא מאחורי הקלעים בזומים באווירת קבוצת התמיכה.) היה כיף לזכות בכך גם בגיל מבוגר ובמסגרת פורמלית. 

 בנוסף, קיבלנו השראה ליצור סביבנו קהילות לומדות במרחבים המקצועיים השונים שלנו (אהם אהם הרשמה לקהילת מייקינג בחינוך אצל מירב).

לסיום, אי אפשר להתעלם מהאתגרים שניצבו בפנינו. התחלנו את דרכנו אחרי הקורונה, מלאות תקווה ואנרגיה. השנה הראשונה התאפיינה בטלטלות של המאבקים הפוליטיים במדינה. השנה השנייה נפתחה במכה קשה ומתמשכת ובאי-ודאות. בתוך כל זה, חווינו קשיבות ודאגה מצד הסגל. בשנה הזויה שדרשה מאמצים אחרים מכולן, ראינו איך כולנו יחד, כתף אל כתף ובגובה העיניים, התמודדנו והתגברנו ותכף אנחנו כבר בקו הסיום.

לשנה א', כלומר, למסיימות שנה א', חצי מאחוריכן! מאחלות שתשמרו על הסקרנות וחדוות הלמידה, שתמשיכו להיות קהילה זו לזו. ועבור השנה הבאה תמשיכו ותעמיקו את המסורת שגורמת לתוכנית הזאת להרגיש משפחתית ותומכת. 

תודה כמובן גם ליעל מישורי וקרן ארידור שתמיד נתנו בטחון ותמכו בנו במבוכי הבירוקרטיה.
תודה לכל מי שליוותה אותנו במסע הזה.
יצאנו ממנו מועשרות, מותשות, אבל קצת יותר מוכנות להתמודד עם אתגרי החינוך בעידן הטכנולוגי. תודה.